טיפ לרענון הזוגיות

הרב נתנאל יוסיפון שליט"א

ראש הגרעין נחינוכי

וישיבת ההסדר

"אורות נתניה"

לפני כמה שנים, נערך סקר בקרב נשים דתיות, שעסק במחשבות הנעורים שלהן על חיי הזוגיות. התברר, שרבות מהן דמיינו, חלמו ושוחחו רבות במשך שנות נערותם על החתונה העתידית שלהן. בנות רבות ידעו בשנות הנעורים שלהן – כיצד תיראה השמלת כלה, כיצד תיראה החתונה ועוד ועוד.

אולם, כשנשאלו הבנות – האם חשבתם באותם שנים על חיי הזוגיות שלכן במהלך שנת הנישואין הראשונה, על ההתמודדות, על האופן בו תבנו את ביתכם וכדומה, הן השתתקו. 

בנות רבות חשבו על הערב היחיד והמיוחד של החתונה ויצירת הבית, אך לא נתנו דעתם לתוכן של הבית...

עצוב. אך האמת היא, שכולנו נוהגים כך בתחומים רבים בחיינו. פעמים רבות, אנו משקיעים רבות ביצירת המסגרת, אך שוכחים לתת את דעתנו לעיקר העניין, לתוכן שממלא את המסגרת.

נקודה זו שופכת אור על תחילת פרשת בהעלותך. כמו במקומות נוספים בתורה, לעיתים, בתחילת פרשות, אנו שוכחים שפרשות אלו הם ההמשך לפרשה הקודמת. למעשה, הפרשה הקודמת, פרשת נשא, מסתיימת בחנוכת המשכן, קורבנות הנשיאים, ובסיומם – משה נכנס אל הקודש ושומע את הקול האלוקי מדבר אליו. ומיד – וידבר ה'... בהעלותך את הנרות.

אמור מעתה, הציווי של בהעלותך הוא הפסגה של מהלך ארוך בתורה, שהחל בפרשת תרומה בציווי על בניית המשכן, ומקיף והולך פרשות רבות, עד הגעתו לשיאו בדמות חנוכת המשכן, ואז ה' משרה שכינתו מתגלה בארץ, ומצווה על העלאת הנרות. 

כלומר – כאן, בתחילת בהעלותך, אנו עוברים מה'חתונה', חנוכת המשכן – הבית, אל התוכן שאנו יוצקים בבית – במשכן, 'חיי הזוגיות' בין ישראל לה'.

וכאן – אפשר לשאול שאלות רבות-

א.מדוע נאמר דווקא כאן, ברגע הראשון של 'חיי הזוגיות', הציווי על העלאת הנרות? 

ב. הציווי על המנורה ונרותיה, נאמר במספר מקומות בתורה, מה התחדש כאן על פני המקומות האחרים? 

ג. חנוכת המשכן מופיעה 3 פעמים בתורה, בסוף פרשת פקודי, בפרשת שמיני ובפרשת נשא. לשם מה היא מופיעה 3 פעמים? ובנוסף – בכל פעם מופיע בעקבות חנוכת המשכן, ציווי אחר, מדוע במקרה שלנו מופיע דווקא הציווי על בהעלותך?

ד. ידועים דברי חז"ל, שבהקרבת הנשיאים, חלשה דעתו של אהרון, שהוא לא הקריב עימהם, עד שניחמו ה' ואמר לו: "שלך גדולה משלהם, שאתה מעלה ומטיב את הנרות". וכבר הקשה הרמב"ן – למה ניחמו דווקא בנרות ולא בהקרבת הקרבנות והקטרת הקטורת, ותירץ שכאן נרמזה הדלקת נרות חנוכה, שזכינו בה על ידי הכהנים בני אהרון גם בדורות הגלות. 

ואולי ננסה כאן לבאר באופן נוסף, ולתרץ את כל השאלות בתשובה אחת. נתחיל בשאלה השלישית. כל פעם שחנוכת המשכן מופיעה בתורה, היא מביאה היבט נוסף. בפרשת פקודי, מסופר על הרכבת המשכן עצמו, מקום השראת השכינה, לפיכך הציווי שבא בעקבותיו "ויקרא אל משה", המבטא את הכניסה פנימה אל הקודש הפנימי.

בפרשת שמיני, מודגש ההיבט של עבודת הכהנים במקדש והקרבת הקרבנות, לכן מדובר שם על ירידת האש מהשמיים, השורפת את הקרבנות, ובעקבותיה ציוויים שונים על עבודת הכהנים ושמירת קדושת המשכן.

בפרשת נשא, מדובר על המשכן כעומד במרכז מחנה ישראל על דגליו ושבטיו. כאן הדגש על כך שהמשכן אינו מקום לעצמו, אלא כל עניינו להיות הלב המזרים קדושה ורוחניות לעם כולו. לכן, כאן מודגשים קרבנות הנשיאים, המבטאים את החיבור של העם כולו למקדש.

במקום זה, מתאים שתחלש דעתו של אהרון, שהרי מפקיעים 'כביכול' את המשכן מנחלת הכהונה, ומעדיפים את החיבור לכלל השבטים. לפיכך, כאן מצווה ה' על העלאת הנרות. הפרט הייחודי, שהתחדש כאן בנרות, הוא הציווי ש"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". ציווי זה מלמדנו הלכה מיוחדת ש"ששת הנרות הקבועים בששת הקנים היוצאים מן המנורה, כולן פניהם לנר האמצעי, וזה הנר האמצעי פניו כנגד קדש הקודשים (המצוי במערב), והוא הנקרא נר מערבי" (רמב"ם בית הבחירה ג, ח). את פתילות המנורה היו מטים כלפי הנר האמצעי, והוא היה מוטה כלפי קודש הקודשים שבמערב.

בנר המערבי היה נס מיוחד, הוא היה ממשיך לדלוק במשך כל היממה גם לאחר שהנרות האחרים כבו. נס זה זיכה את המנורה בכינוי – 'מנורת העדות', לפי שעדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל (שבת כב).

הטיה זו של הנרות, בצרוף הנס שבנר המערבי, מלמדים אותנו שמקור האור מצוי במקום השראת השכינה - קודש הקודשים, וממנו מתפשט והולך לנר המערבי, וממנו – לשאר הנרות, ומשם לכל העולם.

ציווי זה מהווה גם תשובה לחלישות הדעת של אהרון. הוא מלמד, שכל השבטים יונקים את קדושתם מאהרון הכהן הגדול, שנכנס לקודש הקודשים. וזו התשובה לכל השאלות שלמדנו.

ומכאן למדנו לתוכן שעלינו ליצוק במסגרות חיינו, עלינו לחבר כל העת את עצמנו וביתנו למקורות פנימיים של השראת שכינה – בית מקדש ובית מדרש, וחיבור לתלמידי חכמים.

אם ננהג כך, הרי ש'בהעלותך את הנרות', שתהא שלהבת עולה מאליה, ושיהא אדם כל חייו מלא חיות, התלהבות ואש קודש לעבודת ה'!