מלחמת 2200 השנים

מעשה זה שמעתיו באופן אישי ממרן ראש הישיבה, הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל – רב אחד היה רגיל לשלב בשיעוריו את פלפוליו וחידושיו של בעל ה'שאגת אריה'. בכל יום הקפיד לצטט מדבריו. והנה, יום אחד, לפני שיעורו הקבוע, נרדם אותו הרב. בחלומו, בא אליו ה'שאגת אריה' ובקשה מוזרה בפיו – 'היום אני עסוק, אל תטריד אותי'. התעורר הרב מהחלום המיוחד, וניסה להבין את פשר החלום. באותם ימים חי עדיין בנו של ה'שאגת אריה', ואף שימש ברבנות בעיר אחת. החליט הרב לשגר מברק בהול לעיר בה שימש ברבנות בנו של ה'שאגת אריה', ובמברק שאלה קצרה – מה שלום הרב שלכם? והנה, התקבל מברק תשובה – היום, הרב שלנו נפטר! הבין הרב, שבעל ה'שאגת אריה' יצא לקבל בשמיים את פני בנו (כפי שמבואר בספרים הקדושים, שקרוביו של הנפטר יוצאים לקבל את פניו), ולכן ביקש מהרב שלא יצטט מספריו ולא יטריד אותו. הסביר מרן הגר"א שפירא את עומקו של הסיפור – הרי יש לתמוה, וכי בכך שמצטטים את ה'שאגת אריה' מונעים ממנו לצאת לקראת בנו? והתשובה נעוצה בדברי הירושלמי (קידושין פ"א הלכה ז) – 'גידול אמר: כל האומר שמועה בשם אומרה, יהא רואה בעצמו כאילו בעל השמועה עומד לפניו". כאשר אנו מצטטים דברי תורה בשמו של גדול מישראל, הרי שאותו גדול נמצא עימנו ממש, ולכן השאגת אריה ביקש שלא יצטטוהו, כי היה עסוק במקום אחר. (בעל השמועה נמצא כאן 'ממש' ולא רק 'כאילו', וכך משמע מהפסוק שהירושלמי מביא שם כראיה – "אך בצלם יתהלך איש", שצלמו של האדם ממשיך להתהלך בעולמינו גם לאחר פטירתו). יש מגדולי ישראל ש'זכו', ו'נבואתם נצרכה לדורות' וכך דמותם ממשיכה להלך בעולמינו דרך דבריהם. וכשם שהדברים נכונים בגדולי ישראל, כך הם נכונים בדורות מסוימים של עם ישראל. לכל דור בעם ישראל יש תפקיד רוחני מיוחד, וצירוף של כל הדורות ביחד מגלה את מהותו של עם ישראל (עניין זה מופיע במספר מקורות, למשל – תניא, אגרת הקודש ט – שסובר שבדורות התנאים והאמוראים עיקר העבודה היה תלמוד תורה, אך בדור 'עקבתא דמשיחא' עיקר העבודה נפלה לבחינת עקביים, לעולם העשייה – מעשה הצדקה. וכן – אגרות הראי"ה תט). והנה, יש דורות בעם ישראל שזכו למה שלא זכו דורות אחרים, ובכל הדורות אנו שבים ומציינים את אשר קרה באותם דורות. אחד המרכזיים בין הדורות הנזכרים הוא – דור החשמונאים. בכל שנה, בזכות חג החנוכה, אנו שבים וחיים את מאורעות אותו דור. וכאן המקום לשאול – במה זכה אותו דור, שמאורעותיו התקבעו לנצח בלוח השנה היהודי? בדורות רבים אירעו ניסים לישראל, ובמה התייחד נס פך השמן שהתייחד לו חג בלוח השנה היהודי? דומה, שנס פך השמן הוא צוהר קטן לדור משמעותי ומרכזי בתולדות ישראל, דור שהדי מאורעותיו מהדהדים בכל תולדות ישראל עד ימינו אלה. נס פך השמן, מבטא את הסייעתא דשמיא המיוחדת שליוותה את לוחמי בית חשמונאי, במאבקם המופלא מול המעצמה היוונית האדירה. בחנוכה אנו חוגגים סייעתא דשמיא זו בהדלקת הנרות, ומציינים את התשועה במלחמות באמירת 'על הניסים'. ואכן, מבחינה היסטורית מאבקי אותו דור מלווים אותנו עד ימינו אלה (לא רק ב'דרשנות' בעלמא, כי אם כפשוטו ממש). באותם ימים, כובשת יוון את כל העולם התרבותי עד הודו הרחוקה. כיבוש זה מביא בכנפיו גם מהפך תרבותי. העולם האלילי הקדמון והפראי, מפנה את מקומו לתרבות היוונית - הלניסטית המעודנת יותר. אמנם, גם היוונים הם עובדי אלילים, אך תרבותם מעודנת יותר. לדוגמא – בעולם האלילי, אירועי התרבות היחידים היו טקסים אליליים מיסטיים, ואילו אצל היוונים יש גם תרבות נוספת של ספורט, תיאטרון ועוד, וכן – עולם פילוסופי מפותח. העולם כולו מקבל את התרבות היוונית, לא רק בגלל הכיבוש הפיזי, כי אם גם בגלל שהוא מרגיש בתוכו את העליונות התרבותית של היוונים. באותם ימים, ניצבת היהדות בפני שני אתגרים גדולים וחדשים. ראשית – ההתמודדות התרבותית עולה דרגה, כי היריב כבר אינו עולם אלילי נבער מדעת, אלא תרבות מפותחת יותר. שנית – המרחב העולמי כולו מתאחד מסביב לתרבות אחת, וכך נותרת יהודה הקטנה כאי בודד השונה מכולם. טבעו של האדם, שהוא מתאווה להידמות לסביבתו, וכאשר כל העולם חושב בכיוון מסוים, סביר שגם יהודה הקטנה תישאב להלך מחשבה זה. ואכן, ההתייוונות מתפשטת ביהודה במהירות, ובדרך הטבע העם היהודי עומד להיעלם תרבותית. מרד החשמונאים קוטע את תהליך ההתייוונות, ומחייה מחדש את העם היהודי. הניצחון הפיזי כנגד כל הסיכויים, מבשר בכנפיו גם ניצחון רוחני כנגד כל הסיכויים. ובעומק – עם ישראל מצליח לנצח את היוונים, כי הוא נושא בכנפיו בשורה רוחנית עמוקה ונצחית. תורת ישראל – תורת ה' תישאר לעד רוחנית ונצחית יותר מכל התרבויות (להבדיל). מבחינה היסטורית, היוונים פינו את מקומם הפיזי לרומאים, שהמשיכו מבחינה תרבותית את מורשת המנוצחים. התרבות העולמית הבאה הייתה הנצרות. הנצרות היא למעשה מזיגה של רעיונות יהודיים עם רעיונות מהתרבות היוונית – רומית, ערבוב של עבודת אלילים ואמונה בא-ל אחד. התרבות המובילה בימינו היא התרבות המערבית, הבנויה על אדני התרבות הנוצרית. וכך נקודות ההבדל שיש כיום בין היהדות ותרבות המערב מושתתות על נקודות המאבק בין הפילוסופיה היוונית והיהודית. וכך מאבק האיתנים של אותה תקופה נמשך והולך עד ימינו אלה. ובעת שנאיר את אור החנוכה, נימלא אמונה ותקווה, שעוד בזמן הזה, התרבות האלילית השקרית תפנה את מקומה לדבר ה' הנצחי לעד.