רבם של הנושרים והדתל"שים
מספרים על יהודי אחד ממז'יבוז', שהיה גנב גדול, רחמנא ליצלן, והיה נוהג ללכת לבעל שם טוב הקדוש שיברך אותו שהמשטרה לא תתפוס אותו. בעקבות ברכת הבעש"ט, אותו יהודי התחמק תמיד מהמשטרה, ו'הצליח' מאד במלאכת הגניבה. הגנב אף הטיב מעט את דרכיו, והקפיד לגנוב רק מהעשירים.
העשירים במז'יבוז' לא היו כל כך עשירים, ולכן מעולם לא זכה הגנב לגנוב סכום גדול באמת. כל ימיו, חלם הגנב לזכות לתת 'מכה' גדולה ומשמעותית.
יום אחד, הגיעה ההזדמנות. במז'יבוז' ביקר בנו של הצאר הרוסי, והגנב פרץ לחדרו וגנב משם סכום עתק. כמובן, שעל פריצה כזו המשטרה לא יכולה לעבור לסדר היום, ומיודענו רץ במהירות לבית מדרשו של הבעש"ט הקדוש.
והנה, כשהגיע הגנב לבית מדרשו של הבעש"ט הקדוש, וביקש להיכנס אליו, סיפרו לו הנוכחים שהבעש"ט נפטר לבית עולמו. הגנב נבהל מאד וסיפר להם, שהוא מ'תלמידי' הבעש"ט, הרגיל לקבל ממנו ברכה, וכעת הוא זקוק לברכה בדחיפות, ומה יעשה כעת?
הרגיעו אותו הנוכחים, שהבעש"ט השאיר תלמידים גדולים, והציעו לו לקבל ברכה מרבי יעקב יוסף מפולנאה, מגדולי תלמידי הבעש"ט. ניגש הגנב לרבי יעקב יוסף, ושטח בפניו את סיפורו. נדהם רבי יעקב יוסף מהסיפור וצעק – מה, גנבת? אינך מתבייש? לך מכאן!
ברח הגנב בתחושת שבר נוראית - לאן יפנה? מה יעשה?
רץ הגנב לקברו הטרי של הבעש"ט, השתטח עליו ובכה – 'רבי הקדוש, השארת צדיקים צדיקים, שידאגו רק לצדיקים, אבל גנבים כמוני מה יעשו'?
נרדם הגנב מתוך בכי. והנה, בחלומו בא אליו הבעש"ט וניחמו – אל תדאג, השארתי גם רב לגנבים. לך לנכדי, רבי משה אפריים על ה'דגל מחנה אפריים' (שב – יז' אייר יום ההילולא שלו), והוא יברך אותך. אך כדי שנכדי ידע ששלחתי אותך, אתן לך סימן. בכל ליל שבת אני מלמד את נכדי תורה, שלומדים אותה בגן עדן העליון. אלמד אותך תורה זו, וזה יהיה הסימן ביניכם.
ואמרו חסידים, שאותו גנב שב בתשובה והפך לאחד מגדולי הצדיקים, כי אחרי שלומדים תורה מגן העדן העליון אי אפשר לחטוא.
סיפור מיוחד זה, הוא מודל לסיפור חסידי, שבדרך הפשט קשה להבינו, אך צופן בחובו משמעויות עמוקות. סביר שהבעש"ט ונכדו לא סייעו לגנבים בגניבתם, אך וודאי באו ללמדנו על הדרך בה הורים ומחנכים יכולים לקרב 'נושרים' ודתל"שים.
'גנב' הוא אדם בעל דימוי עצמי נמוך מאד. הוא אינו מאמין שבכוחו ליצור ולקדם את העולם, ולכן הוא רק לוקח מהחברה ולא תורם לה. הבעש"ט מעניק גב מסויים לאותו אדם ויוצר עימו קשר חיובי. בדרך זו, מצליח הבעש"ט לקדם מעט את הגנב, ולגרום לו לרחם לפחות על העניים. וכך על המחנכים וההורים, לדעת לתת תמיכה וחיבוק לנער גם ברגעים הקשים.
בחייו, הבעש"ט לא רואה ממש בהצלחת דרכו החינוכית, אך לאחר מותו מגיע רגע המשבר שמחולל את השינוי. כך ההורה והמחנך זקוק לעצבי ברזל, אך המשך הקשר הטוב עם הנער, יוביל בעז"ה לכך שיגיע הרגע שבו השפעת המחנך תבוא לידי ביטוי. בסיפור, השפעה זו מגיעה בסוף בעזרת נכדו של הבעש"ט, ללמדנו עד כמה עבודת החינוך ארוכה וסבלנית.
השינוי מתחולל דווקא בעקבות הצלחת הגנב במעלליו. הצלחתו וודאי מעלה לו את דימויו העצמי, אך דווקא שם מתוך מיצוי דרכו הבעייתית, הוא נקלע לשבר ונפתח לשינוי. לעיתים, צריך לתת למתחנך למצות את דרכו, לחזק את בטחונו העצמי, ורק מתוך כך נפתח הפתח לשינוי.
ברגע השינוי, הבעש"ט מאמין כל כך בכוחותיו של הגנב, עד שהוא מלמד אותו את התורה מגן עדן העליון, התורה שהוא לומד בליל שבת עם הרב של הגנבים. מהרב קוק זיע"א למדנו, שנושרי דורנו הם בעומקם אנשים גדולים מאד, עד שהם מחפשים בעומק נשמתם אמונה גדולה ותשובות עמוקות. עלינו למצוא מסילות ללב הנוער על ידי תורה עמוקה מגן עדן העליון, תורה של ליל שבת – ליל השלמות והחזון של כל השבוע.
בכך נלך בדרכו של בעל הילולת ל'ג בעומר, רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, מחבר ספר הזוהר על תורותיו העמוקות והנסתרות. וכבר מימים מקדם גנז רשב"י את תורותיו העמוקות והנסתרות לדורות יבואו, כי ידע שככל שיתקרב דור הגאולה, יוולדו אנשים בעלי נשמות גדולות, שרק ממעיין תורותיו יוא להם מזור.
ויהי רצון שזכות ספר הזוהר יצאו ישראל מהגלות ברחמים, גלות הכלל, וגלות הנשמות התועות המשתוקקות לגדלות ואור. גאולה שלימה ברחמים!
