לדמותם של הרמב"ן ורבי מרדכי מנסכיז

איך תהפכו לנביאים קטנים? מספרים על הרמב"ן, שתלמידו אבנר יצא לתרבות רעה, המיר את דתו, ועלה לגדולה. פעם אחת קרא לרמב"ן בכוח בעיצומו של יום הכיפורים, ניתח לפניו חזיר ואכלו לעיניו בעצם היום הקדוש. הזדעזע הרמב"ן ושאל את אבנר: מדוע אתה עובר על מצוות התורה? השיב לו אבנר: בגללך עזבתי את התורה. פעם שמעתי מפיך, שכל ההיסטוריה של העולם וקורות חיי האנשים בתבל נרמזים בתורה בפרשת האזינו. לדעתי, אמירה זו לא הגיונית ובלתי אפשרית, ולכן עזבתי את היהדות. למשל – שמי ומאורעות חיי, היכן נזכרים בפרשת האזינו? ענה לו הרמב"ן: אכן, אתה ומאורעות חייך מרומזים בפרשת האזינו. טול את האות השלישית של כל מילה בפסוק – "אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם", והרי שמך אבנר לפניך. ודע לך, שפסוק זה מגלה גם את עתידך... ואכן, מסיים הסיפור, לשמע דברי הרמב"ן, התעצב אבנר אל ליבו. שכר סירה, ירד לים והפליג בה, ונעלמו עקבותיו וזכרו. סיפור זה על הרמב"ן (שיום ההילולא שלו בשבוע הקרוב – יא' ניסן) רומז לאחד הרעיונות החשובים המופיעים בפירוש הרמב"ן לתורה – כל מאורעות העולם רמוזים בתורה (עיין בהקדמת הרמב"ן לתורה). יתר על כן, הרמב"ן בפירושו לפרשת האזינו מדבר על כך, שכל המאורעות שאירעו לעם ישראל רמוזים בפרשה זו. ועלינו להתחזק מפרשה זו, שכשם שראינו את החלקים הקשים העוסקים בגלות ישראל מתקיימים, כך נראה את התממשותם של החלקים העוסקים בגאולת ישראל. עיקרון חשוב זה מתאים לדמותו של הרמב"ן ולימים שלפני חג הפסח. הרמב"ן היה מגדולי המקובלים שבכל הדורות, ואף האר"י הקדוש, שהחשיב רק מעט מהמקובלים שקדמו לו כבעלי קבלה אמיתית, החזיק מאד מקבלת הרמב"ן. בפירושו גונז הרמב"ן, לעיתים, סודות עמוקים מתורת הנסתר. ואכן, הרקע היסודי לרעיונות שהובעו בסיפור הינו התפיסה הקבלית שכל מאורעות העולם והאדם, הכלליים והפרטיים, הינם ביטוי של התגלות אלוקית גנוזה בחיים. זוהי בעצם הסיבה, שיציאת מצריים הינה יסוד היהדות, ובכל המצוות הינן זכר ליציאת מצריים. על האלוקים שברא את העולם, ריננו הפילוסופים, שהוא (חלילה) ברא את העולם ועזב אותו. אולם, כשאלוקי ישראל התגלה ביציאת מצריים ובמעמד הר סיני, הרי התגלה לכל, שה' מנהל את העולם ומנהיגו ויש לו מטרה ותכנית לעולם. ממילא, הוברר, שכל מאורעות העולם והאדם הם דבר ה' בעולם, וודאי רמוזים בדברו לעולם – 'התורה'. ומכאן לדרך מעשית מאד, שאם נלך בה, נוכל לחוש בחיינו ממש (במשהו) את דבר ה' אלינו. גם דרך זו מתאימה מאד לחודש ניסן, ונאמרה על ידי רבי מרדכי מנסכיז, שגם יום הסתלקותו חל בשבוע זה (ח' ניסן). וכך פירש רבי מרדכי את הפסוק – "ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה'". כשתרצו לחדש מעשיכם, הקריבו לה' את הרעיון הראשון העולה על ליבכם בשעה שאתם מקיצים משנתכם. מי שעושה זאת, יעזור לו ה' שיהיה קשור אליו כל היום, וכל רעיון משיעלה על ליבו ייקשר ברעיונו הראשון. כלומר – יודעים אנו את דברי הגמרא (ברכות נז:) "אמר רבי יוחנן: השכים ונפל פסוק לתוך פיו, הרי זו נבואה קטנה". מי שמאמין בעיקרון שעליו דיברנו, שה' מדבר אלינו דרך מאורעות חיינו, הרי גם בימינו שאין נבואה, עדיין ה' מדבר אלינו בנסתר. כמובן, כרגע לצערנו אין נבואה גלויה, ובכל זאת עלינו לחשוף במשהו את דבר ה' אלינו בתוך כל ההסתרים. כשאדם ישן, הרי נשמתו עולה לשמיים, והאדם חולם חלומות. בחלומות אלו מתגלה אלינו עומק נשמתנו האלוקית, ועלינו לנסות להקשיב לה. אמנם – "אין חלום בלא דברים בטלים", ובכל זאת – עלינו לנסות ולדלות משהו מהמסרים המועברים אלינו. כשאדם קם עם פסוק בפיו, ופסוק מהתורה הוא דבר ה', הרי שקיבל מסר קצת יותר בהיר, וזוהי נבואה קטנה. רבי מרדכי מנסכיז הולך צעד נוסף, ומנסה לחבר את האדם לבוראו גם מתוך יוזמתו של האדם. גם אדם שעלה לו בהקיצו משנתו רעיון שאינו פסוק, יש ברעיון זה משהו מדבר ה'. זהו העניין הראשון שעלה לאדם מיד כשהנשמה הוחזרה נקיה מבוראה (אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא...). אם האדם ייקח רעיון זה ויקריב אותו לה', כלומר – ימצא את הדרך איך רעיון זה מהווה חלק מעבודת ה', הרי גם רעיון זה הפך לדבר ה' לאדם. בעקבות הקטר נוסעים כל הקרונות. אדם כזה, שתחילת יומו מחוברת לה', הרי שה' מסייעו שכל יומו יהיה מחובר לה'. וה' גם מסייעו להתחדשות גדולה ותמידית. (באופן אישי, אני זוכר שהצדיק רבי רפאל לוין זצ"ל בנו של רבי אריה לוין זצ"ל, שרבים היו מתייעצים איתו בקשר להצעות שידוכין. לעיתים, היה שואל, את מי הציעו ראשונה. ופעמים רבות, לפתע, היה מתגלה שהאישה עימה התחתנו בסוף הוצעה למעשה כבר בעבר). וכידוע, חודש ניסן, ראש החודשים הוא חודש ההתחדשות. ישראל נגאלו ממצריים בחודש ניסן, ואז החלה עבודת ה' להתגלות ציבורית בעולם, ובעקבותיו – שאר החודשים. ובחזרה לרמב"ן – זכה הרמב"ן להיות ראש וראשון למחדשי הישוב היהודי בארץ ישראל, ראש וראשון לגאולת ישראל במהרה בימינו!